<h1>כל בו הלכ' טהרה סימן פ"ו</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אין האשה עולה מטמאתה ויוצאה מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר ולא יהא דבר חוצץ בין בשרה ובין המים אבל אם רחצ' במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא כאלו לא רחצה והבא עליה בכרת שאין דבר (שעולה) [שמעלה] מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעין או בימים שהן כמעין.
כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בבת אחת ואם היה בעל שער יטביל כל שערו והרי הוא כגופו דין תורה וכל הטמאין שטבלו בבגדיהם עלתה להן טבילה מפני שהמי' נכנסין בהן ואינן חוצצין.
שתי שערות או יותר שהיו קשורות כאחד קשר אחד אין חוצצין מפני שהמים באין בהן ושערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהי' מקפיד עליה ואם אינו מקפיד עליה עלתה לו טבילה עד שיהיה רוב שערו קשור נימה נימה בפני עצמה. זהו דעת הגאונים ז"ל לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל. וכ' עוד ויראה לי (אע"פ) ששערו של אדם הוא חשוב לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי (שנראה) [שנאמר] רוב השער אלא אף על פי שכל השער קשור נימה נימה אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אלא אם כן נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו כמו שבארנו. ואחד הנדה ואחד שאר הטמאין שיש בראשן שער.
וצריך שלא יהא דבר חוצץ בין הטובל ובין המים כגון בצק או או טיט מדובק בבשר. ואם היה שם דבר חוצץ ואפילו כטיפת החרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לה טבילה ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אם אינו חופה את רובו.
